‏יום שלישי ‏27 ‏יוני ‏2017

חזרה
התחלה היא לא התחלה – שיחה עם נטאלי בן דוד / ענת קלו לברון

אנו מארחים את נטאלי בן דוד, מייסדת אימושיין. את הקורס הראשון שלה התחילה נטאלי עם ששה משתתפים בסלון ביתה. כיום היא מקפידה לשמור על מכסה של לא יותר מ 80 משתתפים בקורסי המאמנים שלה. איך היא עשתה את זה ומה המלצותיה למאמנים בתחילת דרכם,

התחלה היא לא התחלה – שיחה עם נטאלי בן דוד / ענת קלו לברון

לפני 12 שנים החליטה נטאלי בן דוד לעזוב את המשרה הנוחה והמכובדת שהיתה לה בלנדמרק אדיוקיישן ולפתוח משהו משלה. 
אחרי שנה שהיא מגדירה כשנה של התכנסות פנימה היא פתחה את אימושיין, והקורס הראשון שהעבירה היה קורס תקשור, השתתפו בו שישה אנשים והוא התקיים בסלון ביתה, שבאותה תקופה שימש גם כאולם הנחיה וגם כמשרד. במעבר חד להיום היא מספרת לי שבבוקר, כשמנהלת ההרשמות שלה התקשרה ואמרה לה "נראה לי שבפברואר נהיה 90 אנשים בקורס מאמנים", נטאלי הסבירה לה שלא יקרה כדבר הזה, כי היא לא מוכנה שיהיו יותר מ - 80 איש באולם.
אז בשביל להבין איך זה קרה, איך מתחילים משישה אנשים בסלון ומגיעים ל - 80 אנשים עם רשימת המתנה ומה עלינו לעשות כדי שזה יקרה גם לנו, נפגשתי עם נטאלי לשיחה על התחלה.

  
 
 

"אם תחפש ודאות תפספס את הדרך, כי אתה מחפש משהו מוכר. אם בכל צעד אני צריך לדעת מה יקרה ובכל צעד אני חייב להיות בטוח - אני לא מתחיל כלום, אני עושה בדיוק את מה שעשיתי עד היום, לא משהו חדש, וזה לא עובד. "

 
 

איך התחלת?
הרבה התחלות הן תוצאה של סופים שלא תמיד אתה בוחר אותם.רוב ההתחלות של חיי נכפו עלי לכאורה על ידי הנסיבות, אבל היום אני יודעת שבכל פעם שהחלטתי שהגיע הזמן להמשיך הלאה, זה קרה כי זה היה נכון לי באותו הזמן.
את אימושיין פתחתי אחרי שהגעתי למשבר בלנדמרק אדיוקיישן שהיה מקום העבודה האחרון שלי. הרבה פעמים משברים יוצרים או פריצת דרך או את הרמה הבאה. המשבר שלי התרחש כשהייתי מוכנה לשאול את עצמי: האם אני שבעת רצון מהשנים שאני רואה קדימה? וברגע שהיה לי אומץ לשאול את השאלה הזו, היה לי ברור שככה אני לא ממשיכה. מבחינתי זה היה סוג של מוות, היתה איזושהי נקודה שאמרתי זהו, יותר אני לא יכולה. אחד האויבים הגדולים של בני אדם זה שלא נמאס להם מספיק. אני שייכת לקבוצת אלה שנמאס להם. בדיעבד אני יכולה להגיד שהנמאס לי הוא החבר הכי טוב של האדם, כי כשלבן אדם נמאס מעצמו ומהדרך שלו, הוא עושה את הטרנספורמציות הכי גדולות בחיים שלו. 

עזבת את לנדמרק אדיוקיישן ומייד פתחת את אימושיין?
לכל התחלה חייבת להיות תקופת אינקובציה, תקופת התכנסות פנימה כדי שהיא תהיה מדויקת וטובה. לקח לי שנה למצוא את מה שאני רוצה לעשות. הרבה פעמים עוזבים משהו וממהרים להתחיל מחדש. אלוהים לא נמצא בחיפזון, לדעתי הוא נמצא בזרימה. לכן התחלתי בלא לעשות כלום, בלישון, בלנוח, בלקרוא, בלחפש, בלשהות, בללכת לים. הייתי הרבה זמן לבד עם עצמי עד שהיה לי חזון ברור. כשאדם מתפתח בחייו, כשזה מחובר לחזון ברור, אז הרבה יותר קל. היה לי ברור שמה שאני אעשה יתרום לעולם, כמו שגתה אומר כשהאדם מתחייב ההשגחה נעה. כשאתה מתחייב להיטיב עם אחרים או לעשות טוב בעולם, הדברים מסתדרים. אנשים שוכחים שהתחלה היא לא התחלה, היא הדרך שבה אתה חי, כשאני החלטתי להיות עצמאית היה לי ברור שאני אמשיך לחולל מפנה בחיים של אנשים, היה לי ברור שאני לעולם לא אהיה שכירה, היה לי ברור שאני אבנה משהו משלי, היה לי ברור שאני אנהל את הזמן שלי והיה לי ברור שהרצון החופשי שלי הוא סוג של דגל ומראה שלאורם אני הולכת.  
 
לאן הם הורו לך ללכת?
הלכתי הביתה, התחלתי עם מה שהיה לי, היתה לי דירת שני חדרים והיה לי חומר שכתבתי על תקשור. הקורס הראשון שפתחתי היה קורס תקשור, השתתפו בו שישה אנשים והעברתי אותו בסלון הבית. הרבה אנשים שרוצים להתחיל עסק רוצים להתחיל מההצלחה, הם לא רוצים להתחיל מההתחלה. היום, כשאני מעבירה קורסים לשמונים אנשים באופן קבוע, זה נראה כאילו ככה זה היה תמיד. אבל כדי להגיע ל - 80 איש באופן קבוע אתה צריך להסכים להנחות את כל מי שבא, גם אם מדובר רק בשלושה אנשים. המטרה היא להנחות, לא להגיע לאיזשהו מספר.

היו לך דאגות שזה לא ילך?
היה לי ברור שאני אסתדר מבחינה כלכלית ומבחינה אישית. אני מאוד אופטימית, כי אני מאמינה שהכל ניתן לפתור בתקשורת. תמיד היה לי ברור שהעולם איתי ואף אחד לא נגדי. בן אדם שרוצה להצליח חייב להיות פסימי לגבי כמה ערך הוא נותן וכמה הוא באמת מצוין בתרומה שלו, ולהיות אופטימי ובטוח שהדברים לטובתו ויצליחו לו. הרבה פעמים כשאנשים מתחילים משהו הם בדיוק ההפך ממה שצריך, הם פסימיים לגבי האפשרות של הצלחה ואופטימיים לגבי החומרים שהם מעבירים או לגבי האימון שהם עושים. אני תמיד אומרת לאנשים שאני מלמדת שאם יש דבר אחד שצריך להטריד אותם, זה לא אם הם יצליחו או לא - אלא האם איכות האימון שלהם היא יוצאת דופן ומקצועית, רצוי שהם יהיו פנאטים על האיכות של האימון שלהם ולא על כמות הלקוחות שלהם. כמות הלקוחות היא ביטוי של האיכות שהם מביאים, בחיים שלהם, בעבודה שלהם, ביחסים המשפחתיים – ובאופן כללי כבני אדם.
מהניסיון שלי עם מאות מאמנים שעברו אצלנו, המאמנים שהצליחו להתפרנס מאימון ולהפוך אותו לעסק מצליח הם אנשים שהבינו שלהיות מאמן זה תהליך של צמיחה אישית, וצמיחה אישית היא גם צמיחה עסקית, שהכל מחובר ביחד, ואין באמת הפרדה. ולכן חשוב לי שאם יש משהו שאנשים ייקחו מהריאיון הזה ולא משנה איזה עסק הם מתחילים, זה שאורך הרוח שלהם והמחוייבות שלהם לאיכות הם שני הפרמטרים הכי משמעותיים להצלחה.

אורך רוח מבלי לחשוב על הצד הכלכלי, זה קצת קשה, לא?
מצד אחד אם מסתכלים דרך החור של השקל על העסק שלך זה יכול לשתק. מצד שני אני מציעה לאנשים בתחילת הדרך לחיות בצניעות, לא לקנות בגדים, לא לקנות נעלים, לא לצאת למסעדות, לחשוב כמו אומנים, תחיו בצניעות תפסיקו לבזבז כסף - מאמנים צריכים להיות אחראים כלכלית. כשהולכים לדרך חדשה שהתפרנסות בה מדורגת צריך לחיות בצניעות. הכסף יגיע, האוכל האמיתי זה שביעות הרצון. אני מאמינה בתקציב ובתכנון עתידי ובתזרים ובצמצום ובתכנון כלכלי ובצניעות כלכלית, ומצד שני אני מאמינה בלעשות רק את מה שאתה אוהב ורק את מה שאתה רוצה ולא לוותר על זה אפילו ליום אחד.. השילוב הזה הוא שילוב קשה.

מה עוד יכול לעזור לנו לעבור בשלום את ההתחלה?
להסכים לפחד ולהסכים לחיות בחוסר ודאות. אנחנו מכורים לקבוע ולוודאות, וכשאנחנו מתחילים דרך חדשה אין ודאות. אם תחפש ודאות תפספס את הדרך, כי אתה מחפש משהו מוכר. אם בכל צעד אני צריך לדעת מה יקרה ובכל צעד אני חייב להיות בטוח - אני לא מתחיל כלום, אני עושה בדיוק את מה שעשיתי עד היום, לא משהו חדש, וזה לא עובד. לעומת זאת, אם אני מוכן ללמוד, השביל חכם מזה ההולך בו, אני מוכן שהשביל יראה לי את הדרך .
בתוכנית המנחים שלי, המשתתפים כל הזמן רוצים לדעת מה יהיה. ואני שואלת אותם איך תהיו מנחים טובים אם אתם כל הזמן רוצים לדעת מה יהיה? כשמנחה נכנס לחדר אין לו מושג מה יהיה, אבל הוא סומך על משהו בתוכו שהוא יידע לנהל את זה. חוסר וודאות הוא מבורך, ניסים מתאפשרים כשלא יודעים.
הרבה אנשים לא בונים מערכות יחסים, לא מחליפים עבודה, לא מחליפים בית, לא מסתכנים, לא חיים את החיים כמו שהם ולא מעיזים לנסות דברים חדשים, כי הם מפחדים מהתחלות ומחוסר ודאות. אבל ודאות זה סוג של קבר. אתה יכול לחיות בנוחות בקבר, כן, כי אתה יודע את המידות ואתה יודע איך הוא נראה.

מאיפה היית מציעה למאמנים להתחיל?
את יודעת, ככל שאני יותר חושבת על זה יש לי בעיה עם המילה התחלה.
אני: מה זאת אומרת ?
נטאלי: אם היית משנה את המילה התחלה להתפתחויות חדשות זה יהיה הרבה יותר מדויק.
אני: צוחקת ומבקשת תסבירי....
יש שני דברים שמפריעים לי עם התחלה. הדבר הראשון זה שהתחלה היא תעתוע של שינוי. אני כל הזמן שומעת אנשים אומרים: עכשיו נתחיל דיאטה, עכשיו נתחיל לאכול בריא, עכשיו נפסיק לאכול ציפורניים. ההתחלה הזו היא עוד כישלון בספר ההתחלות שלהם, יש להם רשימת התחלות שהם התחילו אבל זה לא עבד. התחלה חייבת להיות ספונטנית ונינוחה. אין התחלות שמחזיקות לאורך זמן כשאנחנו מכריחים את עצמנו. צריך שהתחלה תתרחש בחופש, כשהיא קוראת מעצמה. והדבר השני הוא שבכל התחלה יש זרע של זיוף מהסיבה הפשוטה, כי התחלה היא חדשה וכל חדש הופך להיות ישן. ילד בן 17 שמקבל רישיון נהיגה מוכן להסיע את כולם ברגע שהנהיגה מפסיקה להיות חדשה הוא מרגיש מנוצל. זאת אומרת שכל דבר חדש בסופו של דבר יהפוך לרגיל, ואז אתה מחפש את הדבר הבא. ולכן התחלה שהיא לא ספונטנית ולא טבעית לא מחזיקה מעמד.

מתי מתרחשת התחלה ספונטנית ?
התחלה ספונטנית יש בה פחדים, יש בה דאגות, יש בה הכל - אבל את עדיין עושה אותה, יש לך ידיעה ברורה מלאה שזה מה שאת רוצה אבל היא מתרחשת באפס מאמץ. וזה קורה בשני מקרים: או שפרקת הרבה מאוד ייאוש וכעס ובכי והשתחררת מהרגשות המאמללים שלך. או שההקשר לפעולה היה מיטיב מאוד עם אחרים. זה פנה ללב שלך, הלב השתתף בהחלטה או בבחירה, וכשהלב שותף במשהו אין מאמץ. מישהו מתאמץ להתאהב?

אם אין התחלות אז מה יש?
אנחנו חיים בתוך זרימה של התפתחות. אם נשאל את עצמנו מה השלב ההתפתחותי הבא שלנו, במקום מה אני רוצה להתחיל, יהיה לנו יותר אוויר לנשימה. אני לא מרגישה שהתחלתי אף פעם משהו. וסיימתי משהו פגשתי את עצמי ברבדים עמוקים יותר ויותר ושחררתי מהגוף שלי כמויות אדירות של כעס, חרדה, עצב וייאוש, וזה התפתחות ולא התחלה. אני רואה אותנו כספירלה, ובספירלות את לא יכולה לדעת איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר. יכול להיות שיש התחלה וסוף, אבל זה מחובר בעיני. ולכל אלה שקשה להם להתחיל - אני אתכם, אל תתחילו שום דבר. תטפלו בעצמכם, ואל תקראו לזה התחלה. תקראו לזה התפתחות אישית.

***

קואצ'לטר לוח אירועים מיוחדיםקואצ'לטר לקריאות כתבות נוספות 
הצטרף חינם לתפוצת המגזין קואצ'לטר 

www.coachletter.co.il

 


גרסה להדפסה

  • לכתבות נוספות
  • שלח לחבר

    לא התקבלו תגובות לכתבה. הקלק כאן להוספת תגובה

  • מופעל על ידי קואצ'ינג אינטראקטיב 2006
    שרת מנוהל בחברת