‏יום שלישי ‏27 ‏יוני ‏2017

חזרה
מריץ ורץ יוצא ריצרץ מבוזוקי וגיטרה יוצא...../ ענת קלו לברון

אנו מארחים בבמה המרכזית את יוסי סאסי, גיטריסט, מפיק ומוזיקאי, ממייסדי אורפנד לנד. למרות שיוסי הוא לא מאמן, ואין לו כל קשר לאימון, הסיפור שלו הוא אחד האימוניים ביותר שתמצאו.

 

מריץ' ורץ' יוצא ריצ'רץ' מבוזוקי וגיטרה יוצא...../ ענת קלו לברון
  

נתחיל בגילוי נאות, את יוסי סאסי - מוזיקאי וגיטריסט רב פעלים שבגיל 17 ייסד יחד עם חברים את להקת אורפנד לנד ומאז הוא הגיטריסט שלה - אני מכירה היכרות מעמיקה. עבדנו ביחד במיקרוסופט תקופה לא קצרה. האמת שאת יוסי סאסי, הגיטריסט הרוקיסט שנוסע ברחבי העולם ומנגן עם להקות כמו מטאליקה, הכרתי בתור ילד טוב ירושלים, גיק מחשבים מקסים עם תחביב נגינה מוגזם. ולמרות שהיו בינינו הבדלים מהותיים - הוא היה גיק ואני השתדלתי להיות קולית, הוא היה חרוץ ואני בעיקר חיפשתי הנאה, הוא הבין בטכנולוגיה ואני ממש לא - חיבבנו זה את זו חיבה יתרה ובכל פעם שנזקקתי לעזרה טכנולוגית הוא הגיש לי אותה בנדיבות ואהבה. 
כשעזבתי את מיקרוסופט נפרדו דרכינו, אמנם ניסינו לשמור על קשר אבל אחרי מפגש או שניים הקשר ניתק. מדי פעם שמעתי שמועה אחרת אודותיו, שעזב את החברה, שעבר לחברה אחרת, שעזב את עולם ההי טק, שהתמסר כולו למוזיקה, שהוציא אלבום, שהוא נוסע ברחבי העולם ומנגן עם גדולי הגיטריסטים ביניהם מרטי פרידמן וגו' סטריאני, עד שבסוף נשברתי ולפני שנה נפגשנו, התרגשנו, התלהבנו והבטחנו לעצמנו שנמשיך להיפגש לפחות פעם בשנה.

  
 
* צילום GilOliveira 

"חשבתי כמו ילד, מה ילדים עושים כשהם רוצים משהו? מנסים בכל דרך להשיג אותו, לצייר אותו, לבנות אותו. אז אחרי שניסיתי להשיג פתרון ולא הצלחתי אמרתי אני אבנה כלי נגינה חדש..."

 
 

לפני חודש הגעתי לפגישתנו השנתית, מוכנה ומזומנה לשמוע על חוויות מהופעות ועל נערות שתולשות שערות, ובמקום זה קיבלתי סיפור אימוני מובהק על נחישות והתמדה.

איך הכל התחיל?
כמו הרבה דברים טובים, פשוט מצורך. רוב המוזיקה שאני מנגן היא רוק אתני מה שגורם לי להשתמש בעיקר בבוזוקי וגיטרה, ולא רק להשתמש אלא גם לעבור ביניהם במהירות תוך כדי נגינה. עכשיו העניין הזה של לעבור במהירות מכלי אחד לכלי שני הוא לא פשוט והוא גם עלול לפגום באיכות הצלילים ואיכות הנגינה. לכן במשך תקופה ארוכה חיפשתי וניסיתי כל שיטה אפשרית שמצאתי באינטרנט. שיטה אחת היתה לנגן כששני הכלים עלי, על אחד אני מנגן והשני על הגב, ואז תוך כדי הופעה להפוך אותם ולהחליף ביניהם. עוד שיטה היתה להניח את אחד הכלים על סטנד שיחכה לי, ואז להתקרב ולנגן כשאני רוכן מעל הסטנד. והיו עוד כל מיני שיטות שכולן התגלו כמאוד לא יעילות. אבל הצורך עדיין נשאר, ויום אחד כששוב נתקלתי בבעיה, החלטתי שאני צריך לבנות כלי נגינה שישלב בין שני הכלים.

מאיפה זה בא לך?
חשבתי כמו ילד, מה ילדים עושים כשהם רוצים משהו? מנסים בכל דרך להשיג אותו, לצייר אותו, לבנות אותו. אז אחרי שניסיתי להשיג פתרון ולא הצלחתי אמרתי אני אבנה כלי נגינה חדש שיהיה בעצם הכלאה בין שני הכלים, יהיו לו שני צווארים שונים: אחד של גיטרה חשמלית והשני של בוזוקי והם יחלקו את אותו גוף כמו תאומים סיאמים. וברגע שהחלטתי את זה החלטתי שאני חייב עזרה מקצועית. בכל זאת היה פה עניין של בנייה מורכבת, לא הייתי מוכן להתפשר והיה לי ברור שרק מקצוען יוכל לעשות את זה. ואכן פניתי לבונה גיטרות ותיק ומנוסה שנמצא כבר עשרות שנים בתחום. נפגשנו, סיפרתי לו על הצורך שלי, סיפרתי לו מה אני רוצה לבנות, הבאתי לו את השרטוט, הבאתי לו את כלי הנגינה שלי כדי שיוכל לשאוב את המידות וההשראה וחיכיתי למוצא פיו בציפייה. לדאבוני הוא הסתכל על זה, בדק את זה, חשב ואז אמר "זה בלתי אפשרי".

אוי
כן. והוא גם הגדיל לעשות והסביר לי באופן מנומק למה זה לגמרי לא אפשרי. הוא פנה לאיש המחשבים שבי ואמר "שני הכלים האלה מתחרים על משאבים מנוגדים לכן הם לא יכולים לחיות בכפיפה אחת. הבוזוקי צריך הרבה נפח פנוי, חלל ריק שלא יהיה בו כלום שיפריע לו להדהד והגיטרה החשמלית בדיוק הפוכה, היא צריכה עץ מלא ודחוס כי ככל שיש יותר סיבית של עץ הוויברציה שלה יותר טובה.

בטח התאכזבת נורא
האמת שאם הוא היה נעצר אחרי משפט, שניים, יכול להיות שלא היינו מדברים היום, אבל מכיוון שהוא כל כך התאמץ להסביר לי ולהרחיב ולפרט, בשלב מסוים שמעתי את עצמי אומר "הבן אדם רק מגן על פרדיגמות" וככל שהוא אומר לי "עשיתי את זה מאות פעמים", הבנתי שהוא נעול ושבוי בניסיון של עצמו. מרוב שהוא יודע מה כן עובד ולא עובד הוא שבוי של האמונות של עצמו ושום דבר לא יזיז אותו מהן.

ומאיפה זה בא לך?
אני אדם של חצי כוס מלאה, אני חיובי ואופטימי כמו שמעון פרס בערך, רק יותר צעיר, שזה שילוב אידאלי לחולמים ולנאיביים. יצאתי ממנו מאוד מחוזק, הבנתי שאני חייב לחשוב אחרת, שאם אני רוצה להגיע למקום שעדיין לא היינו בו אני חייב לחשוב על דרך שמעולם לא ניסו אותה. אי אפשר להגיע לירח עם מכונית ולכן בנו את החללית. הבנתי שהלכתי לבונה מכוניות כדי שיעזור לי לטוס לירח ומה שאני צריך באמת זה מדען טילים. עשיתי עם עצמי חשיבה חיפשתי, בדקתי, התייעצתי ובסוף מצאתי בחור שמשפץ ובונה פסנתרים קרוב לעשר שנים.

פסנתרים????
הנחת היסוד שלי היתה שבסופו של יום פסנתר זה כלי מיתר ואני צריך בן אדם שיבין בעץ ואקוסטיקה אבל לא יהיה עם דעות קדומות על גיטרה ועל איך בונים אותה. הבחור שמצאתי עבד עשר שנים בשיפוץ פסנתרים ורצה לעשות הסבה לגיטרות, היתה לו הבנה בסיסית בגיטרות אבל הוא לא ידע בכלל מה זה בוזוקי, ובטח שלא היו לו אמיתות ואמונות מוצקות. מה שכן היה לו זה ידע נרחב בעץ ואקוסטיקה. נפגשנו ואמרתי לו שאני רוצה להגיע לירח, שאני רוצה לבנות כלי שמשלב גיטרה חשמלית ובוזוקי. ובניגוד למומחה שהיה מלא בדעות וידיעות, הוא רק הסתכל עלי ואמר "אין לי מושג אם זה יעבוד, אבל אם אתה בעניין, ואתה מוכן לשלם על החומרים של ההתנסות הזו, אני אתך."

וזה עבד?
יצאנו לדרך כשהדבר היחיד שהיה לי ברור הוא שאני לא מתכוון להתפשר על איכות, שאם נצליח לייצר את הכלי הזה הוא יישמע לא פחות טוב מהכלים שיש לי בבית וששניהם ביחד ישמעו לא פחות ממדהים. בשביל בוזוקי ממוצע וחשמלית ממוצעת לא הייתי מוכן להתאמץ. אחרי עשרות פגישות וחצי שנה של מדידות, החלטות ופשרות, הרמנו אב טיפוס ראשון שההגדרה היחידה שמתאימה לו זה כישלון. הכלי שקיבלנו היה גם כבד, גם מסורבל וגם בלתי נגין בעליל.

אז, כבר התייאשת?
ברור שלא, להפך, אז כבר היה לי ברור שזה אפשרי. התכנסנו שוב והתחלנו לחתוך בבשר החי של חומרי הגלם אבל לא של החזון. שיחקנו בחומרי הגלם עצמם, בחירת העצים השתנתה, אבל לא רמת ההדהוד, מצאנו את החומרים הכי טובים. עברנו על כל פרט וחסכנו גרם לגרם כדי שאוכל לנגן איתו הופעה שלמה. וכך אחרי עוד מספר חודשים הבאנו לעולם את הבוזוקיטרה, בדיוק כמו בחזון: כלי נגינה אחד עם שני צווארים ושניהם נשמעים מדהים. מאז הקלטתי אלבומים בארץ ובחו"ל, הופעתי בעשרות הופעות בדרום אמריקה ואירופה והכל עם הכלי הזה שהבוזוקי שלו נשמע נפלא והגיטרה נשמעת יותר טוב מכל גיטרה חשמלית אחרת שהיתה לי.

לסיכום, היה שווה?
מעל ומעבר למצופה. במציאות, פרט לכך שעניתי על הצורך של עצמי וייצרתי כלי מעולה שישרת אותי, מבלי להתכוון קרה משהו שלא היה לי מושג שיקרה. יום אחד בשעה שניגנתי פרטתי בטעות על הצוואר של החשמלית בזמן שהבוזוקי היה מחובר והצלילים שבקעו מהכלי הזה היו צלילים אחרים שלא שמעתי מעולם, צלילים שלא נשמעו לא כמו גיטרה חשמלית ולא כמו בוזוקי אלא כמו הד קסום של צלילים שאולי מזכירים קצת עוגב. לקח לי כמה שניות לקלוט שהצליל הלא מובן הזה הוא צליל חדש ומקורי.
היופי הוא שקיבלתי משהו הרבה מעבר לצורך המקורי, עד היום פנו אלי מחברת גיטרות אחת ששוקלת לבנות כלי כזה, בונה הפסנתרים הפך לבונה גיטרות, ואני מבסוט שיש לי את הכלי האולטימטיבי, שעונה על הצרכים שלי, ועל הדרך אפילו זכיתי להפיק צליל חדש שהעולם עוד לא הכיר.   


* *
 


קואצ'לטר לוח אירועים מיוחדיםקואצ'לטר לקריאות כתבות נוספות 
הצטרף חינם לתפוצת המגזין קואצ'לטר 

 

גרסה להדפסה

  • לכתבות נוספות
  • שלח לחבר

    לא התקבלו תגובות לכתבה. הקלק כאן להוספת תגובה

  • מופעל על ידי קואצ'ינג אינטראקטיב 2006
    שרת מנוהל בחברת