‏יום שלישי ‏27 ‏יוני ‏2017

חזרה
אני אוהבת שוקולד. ועוגות גבינה./ רויטל שטיאט

בשנים האחרונות עובדת רויטל שאטיאט עם שיטת ה-Voice Dialog, המתייחסת אלינו כמכלול של חלקים. בכתבתה היא מספרת לנו כיצד גילתה את עצמה מחדש ולמדה כי גם לה יש הרגלים המנהלים את חייה, וכיצד באמצעות עבודה נכונה נוכל לכוון את עצמנו לקשב פנימי מדוייק.

 

אני אוהבת שוקולד ועוגות גבינה / רויטל שטיאט


החודש אני חוגגת 22 שנים של זוגיות.

זה המון.
22 שנים בהן הספקנו, בן זוגי היקר ואני,להכיר, לאהוב,לשנוא, לקבל וגם לרצות לשנות הרגלים אחד של השנייה, שוב ושוב ושוב.

כשרק הכרנו, אי שם במסדרונות האוניברסיטה, הוא עישן...ואני לא. היה לי ברור שזו דווקא תהיה אחת מהמשימות הקלות שלי, לעזור לו להיפרד 
מהרגל כל-כך מיותר.

כמובן שטעיתי.  

  
 
 

"זה לא היה לגמרי מדויק, כי המחשבה להיפרד מהריטואל הקטנצ׳יק שגיליתי הייתה מבעיתה. במשך חודש דחיתי את הניסוי, כל פעם עם סיבה ממש טובה."  

 
 

במהלך 21 שנים, בדקתי קשת מגוונת של מניפולציות עם רמות משתנות של הצלחה, ובשורה התחתונה...נכשלתי. לא הצלחתי להבין איך אפשר למתמכר למשהו כל-כך מזיק, להיות תלוי בהרגל שנותן סיפוק רגשי כל-כך שטחי. כי לי, הסברתי לו בהתנשאות קלה, לי אין הרגלים כאלה.

 
בשנים האחרונות אני עובדת עם אחרים ועם עצמי בשיטה שנקראת וויס דיאלוג. זו גישה הומאנית מאד שמתייחסת אלינו כאל מכלול של חלקים - ולא "אני" אחד מגובש. המחשבות והרגשות שלנו עוברים תהליך של האנשה והופכים, עם טיפה דמיון, לדמויות פנימיות שלוקחות חלק בחיינו.
למדתי שכאשר יש דעה נחרצת ובלתי מתפשרת על נושא מסוים, זה לא "אני" שחושבת כך אלא חלק שבי, חלק חביב שלא מסוגל לקבל או להבין התמכרויות..
מצוידת בסקרנות קלה, החלטתי לבדוק האם יש הרגל שמנהל גם אותי בצורה דומה. וכן, היה לי ברור לחלוטין שאני נקייה מהתמכרויות, ושאין סיכוי שאגלה אצלי משהו שמשעבד אותי.
 
ואז תפסתי את עצמי יושבת, קצת אחרי חצות עם כוס קפה ושוקולד. או עוגה. או גלידה.
פתאום קלטתי שיש לי הרגל, ממש חמוד, ממש לא מזיק לאף אחד, לתת לעצמי פרס בסוף היום.כל ערב, אחרי שאני מסיימת לעבוד, לסדר, לארגן, אני יושבת לרגע בשקט עם עצמי, נושמת עמוק ו...מפנקת את עצמי עם משהו מתוק.
מה רע בזה, זה בסך הכול סוג של טקס,התווכחתי עם עצמי, בכלל לא הרגל ובוודאי שלא משהו שאין עליו שליטה. אבל זה לא היה לגמרי מדויק כי המחשבה להיפרד מהריטואל הקטנצ׳יק שגיליתי הייתה מבעיתה. במשך חודש דחיתי את הניסוי, כל פעם עם סיבה ממש טובה.
 
ההרגל קם על בוראו.
 
בסופו של דבר הכרזתי על תאריך והתחלתי שבוע ללא סוכר - וזה היה נורא.
בבת אחת שמתי לב איך ההרגל הסמוי הזה השריש עם השנים המון תת-הרגלים. משהו מתוק בבוקר. וברור שאוכלים קינוח אחרי ארוחת צהריים. ולפעמים עוד משהו קטן בסביבות 16:00 כדי להמריץ. הסתכלתי על עצמי, בימים הראשונים, עצבנית, כעוסה והמומה... ופתאום הבנתי את מלוא עוצמתו של ההרגל. הבנתי שיש בי חלק שזקוק לסוכר כפיצוי. חלק שבי (לא "אני", כמובן) מרגיש עייף, משועמם, רוצה לקום וללכת לים או לבית קפה או סתם לנוח...חלק שמוכן בלית ברירה לסבול בשקט שעות ארוכות של עבודה, מחשב, ארוחות, שיעורי בית, הסעות,כביסות, אפילו ספונג'ה לילית. חלק שרוטן ומקטר בשקט, במחשבות שלי, כל היום אבל מסכים לשתף פעולה בתנאי אחד - שבסוף יהיה רגע אחד של הנאה. חלק שבא לסמן לי, כל פעם מחדש, מתי אני יוצאת מאיזון, מתי אני זקוקה להפסקה, לרגע של שקט.
 
פתאום ראיתי כיצד ההרגל הזה יכול, עם עבודה נכונה, לכוון אותי לקשב מדויק לעצמי.
 
סיימתי את השבוע שלי, אפילו הוספתי עוד כמה ימים כדי להוכיח לעצמי שאני מסוגלת לעבור את שלב הכמיהה למתוק. שתיתי משקאות ירוקים ותה צמחים. התאהבתי בפירות יבשים, מהסוג האורגני, בלי סוכר כמובן. הרגשתי נפלא. קיבלתי המון מחמאות, הרגשתי קלילה ומשוחררת. רק לא לקחתי בחשבון כמה ההרגלים הכמוסים האלה עוצמתיים... החזקתי מעמד ללא סוכר שבועיים, השליתי את עצמי ואת העולם עוד שבועיים... וכעבור חודש, נאלצתי להודות בפני בן זוגי שממש כמוהו, יש לי הרגל מזיק, אני לגמרי תלותית בו... והוא מעניק לי סיפוק רגשי מאד שטחי ומאד מהנה. התרגלתי להרגל.
 
כשקניתי קופסת 5 טון מצות אתמול, זה התחבר לי פתאום לפסח והמאמץ הלאומי להימנע מאכילת חמץ. שבוע אחד שבו עם שלם אמור להיפרד לזמן קצר מהרגל ולבדוק איך אפשר אחרת. חשבתי לעצמי כמה זה מקסים שהחג הזה מאתגר אותנו עם הזדמנות קהילתית שכזו להתבונן בהרגל, לצאת ולגלות פתרונות אחרים (מה הקטע של קמח תפוח אדמה? איך אפשר להכין עוגה עם תפוחי אדמה?)ובסופו של דבר לבחור.
 
בפסח הזה, אני שולחת לכם הזמנה פתוחה לבדוק הרגלים. לראות מה הם אותם הריטואלים או המנהגים הקטנים/ הגדולים שאתם ממש חייבים בחיים שלכם, ממליצה במיוחד להעז ולראות את המקומות הנחרצים האלה, הדברים שמעוררים אצלכם (או אצל חלק שבכם) משפט מתנשא עסיסי במיוחד. ותחגגו. בשבוע הזה תנסו פתרונות יצירתיים, תשחררו לרגע את שלשלאות ההרגל... ותראו מה קורה. מניסיון אישי, לחזור להרגל תמיד אפשר.
 
ומה איתי? אני יושבת עכשיו, שותה לי תה קמומיל ואוכלת עוגית תמרים.
עדיין מתוק אבל עם טוויסט בריא.
 
ובעלי? הוא הפסיק לעשן לפני 4 ימים.
 

חג אביב שמח

*
רויטל שטיאט

אימון להורות וזוגיות מיטבית
הרצאות, סדנאות ואימון קבוצתי (New Path).
נייד 052-8877877
revitalcoach@gmail.com
Liveonpurpose.co.il  


**
קואצ'לטר לוח אירועים מיוחדיםקואצ'לטר לקריאות כתבות נוספות 
הצטרף חינם לתפוצת המגזין קואצ'לטר 

 

גרסה להדפסה

  • לכתבות נוספות
  • שלח לחבר

    לא התקבלו תגובות לכתבה. הקלק כאן להוספת תגובה

  • מופעל על ידי קואצ'ינג אינטראקטיב 2006
    שרת מנוהל בחברת