‏יום שלישי ‏27 ‏יוני ‏2017

חזרה
להעצים אותם – או ללמד אותם להעצים את עצמם / רינת כורש ועדית בן פורת

בכתבתן של עדית בן פורת ורינה כורש הן מסבירות איך מלמדים ילד להעצים את עצמו, מתי העצמת יתר עלולה להיות מזיקה ואיך ניתן להימנע מהתופעה "התמכרות להעצמה".

 

להעצים אותם – או ללמד אותם להעצים את עצמם / רינת כורש ועדית בן פורת

כשאני הייתי ילדה, המלה העצמה ממש לא הייתה באופנה. עד כדי כך,שאמא שלי (לא חשוב מאיזו עדה, נחשו לבד) התוודתה שכשאנחנו היינו ילדים, היא לא אמרה לנו אף פעם דברים טובים על עצמנו – כדי שלא נתקלקל.
 
לא נורא, עשור של טיפול פסיכולוגי ועוד כמעט שני עשורים של סדנאות ועבודת מודעות תיקנו את הנזק כמעט לגמרי.
 
היום העצמה היא שם המשחק. יש העצמת נשים והעצמת מנהלים ובעיקר בעיקר הרבה מאוד העצמת ילדים.

  
 
 

"מה שחשוב זה לא שמישהו יגיד לו כל פעם כמה הוא נפלא, אלא בעיקר שהוא עצמו ילמד להבחין בתכונותיו החיוביות."

 
 


אבל איך בעצם מעצימים ילד? הגישה הרווחת היא שמהרגע שהוא נולד לא מפסיקים להגיד לו שהוא נפלא ונהדר ומקסים ויפה ונסיך. ובמידה מסוימת, זה אכן מצוין שהילד ילמד לחשוב על עצמו כעל כזה.
 
אלא שלפעמים מתעוררת השאלה, אם לא הגזמנו קצת עם כל ההעצמה הזו, ואם לא לקחנו אותה קצת לכיוונים הפחות נכונים.
 
אחת התופעות שאנחנו רואות אצל ילדים שמגיעים לאימון, במיוחד על רקע בעיות חברתיות, הוא באמהות שמשתמשות בהעצמה כשיטה לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח. הן לא משתפות אותך? אל תשימי לב אליהן, זה רק בגלל שהן מקנאות. את הרבה יותר יפה ומוצלחת מהן.
 
אופס. האמנם?
 
במקרים מסוימים אולי כן. אבל ברוב המקרים שבהם נתקלנו, גם אם הילדה בה מדובר באמת הייתה יפה ומוצלחת מרוב חברותיה, לא זו הסיבה שבגינה התרחקו ממנה. מכמה שאלות לא מסובכות במיוחד מתברר בדרך כלל שהתרחקו ממנה כי היא לא ויתרה על שום הזדמנות לתת לחברותיה את ההרגשה, שהיא יפה ומוצלחת מהן.
 
העצמה היא מצוינת כשהיא מחזקת את תכונותיו החיוביות של הילד, את הישגיו ובעיקר את מעשיו החיוביים. היא פחות טובה כשהיא באה על חשבון האחרים ("אתה יותר טוב מהם"). במקרה כזה, יותר מכפי שהיא תעצים, היא תיצור בידול, ריחוק ובסופו של דבר ילד שמתקשה להסתדר עם אחרים.
 
בעיה נוספת שאנחנו נתקלות בה לא מעט היא "התמכרות להעצמה". ילד שהתרגל שמוחאים לו כפיים בכל פעם שהוא גומר מהצלחת, מקבל תעודה סבירה או מוריד את הכלב, מתחיל לצפות ל"העצמה" הזו בכל פעם. כאשר יום אחד הוא עושה משהו חיובי ולא מקבל עליו "ח"ח", הוא מרגיש כאילו לקחו ממנו משהו. הוא הופך בעצם למכור לחיזוקים חיוביים.
 
המטרה של ה"העצמה", בסופו של דבר, היא לעזור לילד לבנות דימוי עצמי חיובי וביטחון ביכולותיו. מה שחשוב זה לא שמישהו יגיד לו כל פעם כמה הוא נפלא, אלא בעיקר שהוא עצמו ילמד להבחין בתכונותיו החיוביות.
 
זה נעשה קודם כל על ידי כך שהילד מלמד את תודעתו להבחין ב"יש" ובחיובי בחייו.
 
משום מה, כחוט השני ומדור לדור, יש לנו הרגל לראות יותר את מה שאין, מה שחסר, מה שלא טוב. באימון האינטגרטיבי, אנחנו מלמדות ילד להבחין במה שיש. במה שטוב, במה שעובד. גם אם הוא הצליח רק בעשרה אחוזים, אנחנו נלמד אותו להבחין בזה ולציין זאת בעצמו, ולא לצפות שאנחנו נעשה זאת.
 
אנחנו מלמדים אותו לרשום מדי ערב חמישה דברים עליהם הוא מכיר תודה בחייו. חמישה דברים חיוביים, שהוא שמח שהתרחשו היום (להתלונן על מה שאין ומה שחסר, את זה הוא כבר יודע). אחרי שהוא עושה זאת במשך מספר ימים, הפלא ופלא, הוא מתחיל לראות יותר את ה"יש" ואת החיובי בעולם, וגם אצל עצמו.
 
בשיטת האימון האינטגרטיבי אנחנו גם מלמדות את הילד להעצים את עצמו. דהיינו – לטפוח לעצמו על השכם כשהוא מרגיש שהוא השיג הישג ראוי לציון.
 
הישג ראוי לציון, אגב, לא חייב להיות בהכרח נראה לעין. גם במקרים שבהם התוצאה לא משהו, אבל נעשה מאמץ אמיתי לצאת מאזור הנוחות,להשתדל ולהשקיע, זה בהחלט נחשב.
 
אנחנו מזמינות את הילד לארגן לעצמו "יומן הצלחות". ביומן הזה הוא יתבקש מדי יום לרשום חמש הצלחות, הישגים, "ווינים" שהיו לו היום.
 
הצלחה יכולה להיות אם ילד שמתקשה ליצור קשר עם חברים הרים טלפון לחבר, גם אם החבר בסופו של דבר לא נפגש איתו, ואפילו אם הוא לא היה בבית. עצם הצעד – להתקשר – הוא הישג נהדר שראוי להיות מתועד ביומן ההצלחות.
 
הקשבתי יותר, הפרעתי פחות, הכנתי חלק משיעורי הבית, התאפקתי ולא הרבצתי, הייתי נחמד לאחותי הקטנה שבדרך כלל מוציאה ממני תגובה עצבנית – כל אחד מאלה הוא הצלחה. ואותה – המבוגרים שבחוץ לא תמיד יוכלו לראות ולא תמיד יוכלו לציין. אבל הילד יודע.
 
לסיכום: באימון האינטגרטיבי הילד מאמן את תודעתו להבחין ב"יש" יותר מאשר במה שאין. הוא לומד שהוא יכול לתאר מצבים מנקודות מבט שונות, ובכך להפוך אותם ל"שליליים" או "חיוביים", והוא לומד שלחפש מה טוב אצלו, מה נהדר אצלו, במה הוא הצליח היום – זה התפקיד שלו ולא של סביבתו.
 
ובפרפראזה על המשפט הידוע: אל תתנו לו דגים, למדו אותו לדוג. אנחנו אומרות: אל "תעצימו" אותו. למדו אותו להעצים את עצמו (וגם את האחרים) ונתתם לו מתנה לכל חייו.

 

גרסה להדפסה

  • לכתבות נוספות
  • שלח לחבר

    לא התקבלו תגובות לכתבה. הקלק כאן להוספת תגובה

  • מופעל על ידי קואצ'ינג אינטראקטיב 2006
    שרת מנוהל בחברת