‏יום שלישי ‏27 ‏יוני ‏2017

חזרה
הקשר בין גבולות וכסף – שיחה עם יוסי אש / ענת קלו לברון

בראיון עם יוסי אש, יושב ראש איגוד היועצים והמאמנים לכלכלת המשפחה.הוא מדבר על ערכים, גבולות, בלבול בין חייב ורוצה, זוגיות ומסביר כיצד כל אלה משתקפים במצב הכלכלי שלנו.

 

הקשר בין גבולות וכסף – שיחה עם יוסי אש / ענת קלו לברון


יש שני נושאים שגורמים לי לאי–נוחות: גבולות וכסף. לכן כנראה דחיתי את קביעת הראיון עם יוסי אש – יושב ראש איגוד היועצים והמאמנים לכלכלת המשפחה, שעד היום לקח חלק בהכשרת יותר מ-700 מאמנים – עד קצה גבול היכולת שלי ושל הזמן העומד לרשותי. 

למרות היכרותי המקדימה עם יוסי והידיעה שהוא אדם מקסים ומרתק חששתי שהשילוב בין שני הנושאים עומד להפוך את הראיון לקשה לי לכתיבה ולכם לקריאה. לכן כנראה הופתעתי כל כך כשהמשפט הראשון שיוסי אמר היה: "ההפרש בין מצוי לרצוי בגימטרייה זה כסף" (רצוי = 306, מצוי = 146, ההפרש הוא 160 שזה כסף). הפתיחה הזו רמזה לי שכדאי לי לצאת מגבולות הדעות הקדומות שלי ולצפות לעוד הפתעות.

  
 
 

"האהבה לילד מעבירה אותנו על דעתנו הכלכלית, ואנחנו מתבלבלים בין הצרכים של הילדים לבין הגבולות הכלכליים שלנו. אנחנו מחברים קניות לילדים שלנו עם הרצון שהילדים שלנו יהיו יותר מוצלחים." 

 
 


700 מאמנים לכלכלת המשפחה זה נשמע לי המון, המצב שלנו עד כדי כך גרוע?
"אנו חיים בעידן של מימוש עצמי, של רצון לחיות חיים נוחים, של רצון לחיות כאן ועכשיו, כשלרוב הדרך לחיות כך עוברת בפריצת גבולות כלכליים שיש לה מחירים גבוהים. רובנו פורצים את גבול המשכורת החודשית, חיים באוברדרפט, משלמים ריבית, מפחדים מטלפון מהבנק, חיים במתח מכל הוצאה בלתי מתוכננת, שלא נדבר על כך שאם אתה לא שם גבולות בהווה וחוסך לעתיד, אתה מגיע לעתיד ואין לך כסף. לחצי מהאוכלוסייה בישראל אין כסף לפנסיה. מדינת ישראל היא הראשונה בעולם בהבטחת הכנסה לקשישים.
"רוב המשפחות בישראל לא מנהלות את הכסף שלהן, לא יודעות מה ההוצאות וההכנסות שלהן, ומוציאות מאות אלפי שקלים מיותרים על ריביות ומשכנתאות. תוסיפי לכך את העובדה שלמשפחות אין מתודות מסודרות לניהול כסף, חסר להן ידע רב בנושא, והן חיות בסביבה צרכנית, מפתה שמקדשת את ההווה, ותקבלי תמונה עגומה". 

מדובר רק במחיר כלכלי?

לא, 72 אחוזים מהזוגות המתגרשים בארץ מתגרשים על רקע כספי, באופן כללי מי שלא מנהל את הכסף שלו לא מצליח להגשים את היעדים שלו בחיים, לא מתקצב את הערכים שלו ולא בונים סדרי עדיפויות לערכים שבאמת חשובים לו". 

מה זאת אומרת לתקצב ערכים?
"למשל משפחה שאומרת שחינוך הילדים זה ערך שמאוד חשוב לה, כשבפועל ההוצאות על חינוך הילדים הן אפס שקלים וההוצאות על הסלולרי 700 שקלים, לא מתקצבת את הערכים שלה ויותר מזה, לא מממשת את הערכים שלה. אדלר אמר שאם אנחנו רוצים לדעת מהן כוונותיו האמיתיות של האדם, עלינו לשים ידיים על האוזניים כדי שלא נשמע מה שהוא אומר ורק נראה מה הוא עושה. ואני אומר שאם רוצים לדעת מה אדם באמת רוצה, צריך רק להסתכל איך הוא מחלק את התקציב שלו. אם עיריית תל אביב אומרת שנורא חשוב לה לתקן את הכבישים ומתקצבת את זה באפס, זה לא חשוב לה. אם מדינה אומרת שאמנות חשובה לה ומתקצבת את זה באפס, זה לא חשוב לה. אם משפחה אומרת שחינוך נורא חשוב לה ומתקצבת את זה באפס..." 

מה הקשר בין ערכים לכסף?

"נייר ערך שלא משרת ערך הוא חסר ערך. בסדנה לניהול כלכלת המשפחה אני נותן למשתתפים דף של ערכים ומבקש מהם לבחור את שלושת הערכים שהכי חשובים להם. לאחר מכן אני מבקש מהם לבדוק באיזה אופן באים לידי ביטוי ערכים אלה בתקציב שלהם. כסף הוא רק נייר. השאלה מה הנייר הזה עומד לשרת. אם הוא משרת רק את המטרה שיהיה לי כסף, הוא חסר ערך. לעומת זאת, אם הוא משרת ערך של עניין, ערך של משפחתיות, ערך של תרומה, זה כבר סיפור אחר. אני מכיר אנשים שמרוויחים 30 אלף שקל בחודש, שזה בהחלט סכום שאפשר לחיות ממנו, ועובדים כל יום עד 11 בלילה כדי להרוויח עוד. אם תשאל אותם מה הערך הכי חשוב להם, התשובה תהייה 'המשפחה', כשבפועל הם כמעט לא נמצאים שם". 

איך זה קורה שאין הלימה בין הערכים לבין התקציב?

"אנשים לא רואים את התמונה הכללית או יותר נכון לא רוצים לראות את התמונה הכללית. כדי לנהל את הכסף אנחנו צריכים לבחור, ואנחנו צריכים לקחת אחריות ולהגיד שאנחנו אחראים. הרבה יותר קל להאשים את ההוצאות על הגן, את מקום העבודה, את דרישת הילדים למותגים מאשר לקחת אחריות ולהגיד אני אחראי. בכל מצב השקיפות והבהירות מפחידים כי הם מאמתים אותנו עם הצורך לבחור, וחלק גדול מהאנשים מאמינים שעדיף להם לא לדעת מה המצב כי כך לכאורה הם לא יצטרכו לחיות בתוך גבול ועם האחריות והבחירה האישית שמתחייבת מכך. רובנו חיים מהלוואות, חיים ללא גבולות, חיים בלי להסתכל על העתיד, מקדשים את ההווה, ומבלבלים בין 'אני חייב' ל'אני רוצה'". 

למה אתה מתכוון בחייב ורוצה?

"היום כמעט לכל הוצאה שאנו מוציאים אנו מתייחסים כמצילת חיים. כל הוצאה היא ברמה של הישרדות, כבלים זה הישרדות, אחרת מה הילדים יעשו? מזגן זה הישרדות כאילו לא חיו פה פעם בלי מזגן. חדר לילד זה הישרדות כאילו שאנחנו לא גדלנו ארבעה בחדר והיינו משפחה מאושרת. שכחו את ההבדל בין 'אני רוצה' ל'אני חייב'. ועל ההבדל הזה חשוב לעמוד. אם אני רוצה חולצה חדשה ויש לי 15 חולצות בארון, אני לא באמת חייב אותה אני רק רוצה אותה. על רוב ההוצאות אנשים אומרים 'אני חייב', והדגל של החייב של העידן המודרני משמש אותם להצדקה לפריצת הגבולות. אדם צריך מעט מאוד בשביל לחיות חיים מאושרים. האם טלוויזיה 52 אינץ' גורמת לנו להיות יותר מאושרים? האם חדר חמישי בבית יגרום למשפחה להיות יותר מלוכדת? האם טלוויזיה לכל ילד תעודד את ההווי המשפחתי? לדעתי הפוך". 

יש הרבה היגיון במה שאתה אומר, אבל מה תגיד לילד שרוצה בגדים ממותגים?

"האהבה לילד מעבירה אותנו על דעתנו הכלכלית, ואנחנו מתבלבלים בין הצרכים של הילדים לבין הגבולות הכלכליים שלנו. אנחנו מחברים קניות לילדים שלנו עם הרצון שהילדים שלנו יהיו יותר מוצלחים. אנחנו מפצים על חוסר זמן, ויותר מכול משתפים פעולה עם חוקי המשחק שכוללים תחרות עם הילדים של השכנים ועולם צרכני מפתה. בפועל, זה שלא אומר 'לא' לילד שלו, פוגע בילד. זה שלא מגדיר גבולות לילד שלו, פוגע ביכולת של הילד להתמודד עם חיי מבוגרים בעולם המודרני. גם בשנת 2012 כל מה שילד צריך זה חום, אהבה ותמיכה אמיתית מההורים. עוד לא ראיתי תינוק בן חודש יותר מאושר בגלל שקנו לו בגדי מותגים מכסף שאין להורים שלו. הילד לא יוצא יותר מוצלח אם הוא מטייל בעגלה ממותגת, ואני אישית חושב שגם בגיל הבגרות מותגים הם לא מה שהופכים ילדים ליותר מקובלים. הילדים שלנו צומחים לתוך עידן בלתי אפשרי, והאחריות שלנו כהורים ללמד אותם מה זה גבול ועל כך שעל חריגה מהגבול הם רק ישלמו מחירים כלכליים זוגיים ואישיים". 

הקשר בין מצבנו הכלכלי לבין הזוגיות הוא באמת כל כך הדוק?

"מכיוון שהתוצר של ניהול הכסף הוא ניהול מערכת החיים כולה, אז חוסר דיאלוג או ראייה שונה של הדברים עלולים להביא לפערים מאוד משמעותיים. לכן תהליך אימון לכלכלת המשפחה חייב להיעשות בזוגות, כי אחרת זה לא יעבוד. המטרה היא ליצור תשתית אחידה של ידע וגישה כדי שהדיאלוג היום-יומי על הכסף יקרב ולא ירחיק. בתהליכי האימון אנחנו רואים שזוגות שעוברים את התהליך ומתחילים לדבר בשפה אחת על כסף, עוברים להסכמה על יעדים ארוכי טווח וכנגזרת מזה גם הסכמה זוגית על החיסכון הנדרש ואורך החיים בהווה. אבל אם אין הסכמה על היעדים ארוכי הטווח, אז כל פריצת תקציב תהווה עילה למריבות". 

פרט לרתימה הזוגית מה עוד אפשר לעשות?

"הדבר הראשון הוא לייצר עצירה, בהירות ושקיפות של המצב המצוי. הדבר השני הוא להפנים את העובדה שחיים ללא גבולות הם חיים לא טובים שיש להם מחירים. במציאות ככל שאתה יותר מנוהל, אתה יכול להיות יותר ספונטני, ככל שאתה מכבד את הגבולות הכספיים שלך, זה מאפשר לך בחירה בתוך הגבולות. כשאני מגדיר מה שאני חייב, נשאר לי מרווח מאוד גדול למה שאני רוצה, אבל כשהכול הופך לחייב ואני מותח את הגבולות עד הקצה, אני חי כל הזמן בתחושת חוסר כולל חוסר ספונטניות וחוסר יכולת לבחור, כשבפועל כל החייב שלנו הוא הגדרה שלנו והיא בראש. כדי לנהל את הכסף בגבולות האפשר (ההכנסה שלנו) צריך דבר ראשון לקחת אחריות אישית, ליצור הרגלים נכונים ולשמור עליהם. אימון לכלכלת המשפחה מייצר הרגלי ניהול משפחתיים שמאפשרים את זה". 

מה ההבדל בין מי שלמד רק אימון למי שלמד אימון לכלכת המשפחה?
תחום כלכלת המשפחה נוגע במרכיבי חיים מגוונים, אבל אי אפשר לטפל בו ללא יכולת ניתוח מתודולוגי של הכלכלה המשפחתית. אני מאמין שהתמחות באימון בתחום כלכלת המשפחה מחייבת רכישת ידע, שפה, כלים, מתודולוגיה ומיומנויות בשני תחומים: אימון וייעוץ כלכלי, ידע באחד התחומים, גם אם הוא מעמיק, אינו מספק את היכולת הנדרשת להנעת מתאמנים לתוצאות בתחום כלכלת המשפחה. מאמן שלא רכש את היכולת לאימון כלכלי יכול לגרום נזק כלכלי למתאמן, מבלי שידע על כך בלבד. לא כל מאמן יכול לאמן משפחות לניהול כספן וכלכלת משפחתן. מדובר לפעמים בדיני נפשות, ולא די בכך שהמאמן צבר ניסיון אישי בניהול כלכלת משפחתו.

נשמע שאתה מאוד נהנה ממה שאתה עושה
"כשאתה עוסק בכסף של האנשים אתה עוסק בכל תשתית החיים: בערכים, באחריות אישית, בהערכה עצמית, בעשיית בחירות, בקבלת החלטות, בתקשורת ועוד. היתרון בכסף שהוא מאוד מדיד, לכן אפשר לראות את התוצאות בכלים מדידים ובצורה פשוטה".


**

לקריאת כתבות נוספות במגזין קואצ'לטר
 
www.coachletter.co.il

 


גרסה להדפסה

  • לכתבות נוספות
  • שלח לחבר

    לא התקבלו תגובות לכתבה. הקלק כאן להוספת תגובה

  • מופעל על ידי קואצ'ינג אינטראקטיב 2006
    שרת מנוהל בחברת