‏יום שלישי ‏27 ‏יוני ‏2017

חזרה
נס האהבה – שיחה עם אפרת שר שלום / ענת קלו לברון

אנו מארחים את אפרת שר שלום, מייסדי הקורס בנסים בישראל וראש קהילת הקורס. בראיון עמה מסבירה אפרת כי אם ניסים אינם מתרחשים, משהו בדרך החשיבה שלנו לא מאפשר להם להגיע.

 

נס האהבה – שיחה עם אפרת שר שלום / ענת קלו לברון




כשהחלטתי לעשות גיליון בנושא נסים, היה לי ברור על מה אני הולכת לכתוב בגיליון, אבל ממש לא היה לי ברור את מי אני הולכת לראיין בגיליון. בצר לי פניתי למומחה מספר אחת שלי, הפייסבוק. הסטטוס אמר: "מתחילה לעבוד על גיליון נסים, מחפשת את מי לראיין, רעיונות מישהו?" מהר מאוד קיבלתי כמה תשובות ששלוש מהן אמרו אפרת שר שלום. האמת שזו לא הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את שמה.

אפרת שר שלום, למי שלא מכיר, היא ראש קהילת הקורס בנסים בארץ. ב-25 השנים האחרונות היא מעבירה את הקורס. לפני כן במשך שש שנים הייתה בצוות שתרגם את הספר, ולדבריה לא היה בספר משפט שהם תרגמו בלי להבין את המשמעות שיש בו על החיים שלהם: "כל משפט כל פסקה כל אמירה חווינו על חיינו". כן, מתברר שיש קורס כזה שנקרה "קורס בנסים". הקורס התחיל בכלל מספר, ולכל אלה כמוני שמפנטזים שאחרי הקורס יוצאים עם שרביט ומשיגים את כל מה שרוצים, חשוב להבהיר שלא מדובר בקורס לקוסמים אלא בקורס לנסים.

לפני שנתחיל גילוי נאות: מהרגע שפגשתי את אפרת שר שלום התאהבתי בה. האישה היא כולה אהבה, נקודה. פעם כשראיינתי את ביירון קייטי, אמרתי שאני יודעת שאני הולכת לראיין אישה שאוהבת אותי. כשפגשתי את אפרת התברר לי שיכולתי לומר את אותו המשפט גם עליה: ראיינתי אישה שאוהבת אותי. שמעתי אותה במשך שעתיים, וצר לי שאתם לא יכולים לדמיין את הקול שלה. יש בו משהו שמשרה שקט ושלווה. בסוף הראיון, כשהיא קמה והלכה, הסתובבתי לשני אנשים שאני לא מכירה ואמרתי להם: "נכון שהיא מדהימה?" הם, באופן טבעי, הסתכלו עליי בצורה קצת מוזרה.

השאלה הראשונה ששאלתי את אפרת הייתה: "מה זה נס?"

"לפני הנס חשוב להבין שבחיים יש שני רגשות שמתוכם אנחנו פועלים: אהבה ופחד. שני הרגשות האלה מהווים תפיסת עולם. בכל רגע נתון אנחנו בוחרים אם לראות, להרגיש, להיות - אהבה או פחד. אי אפשר להיות גם באהבה וגם בפחד, כי שניהם לא יכולים להתרחש באותו רגע. ברגע שאת בפחד את לא אוהבת".

מה זאת אומרת? אם אני מפחדת על מישהו, אני לא אוהבת אותו?

"אם את אוהבת מישהו ברגע של פחד, את חרדה לו, את דואגת לו, את לא אוהבת אותו. העבודה שלנו היא להסיר את הפחד, להסיר את המכשולים למודעות של נוכחות האהבה. אנחנו לא מחוללים ניסים, אנחנו מאפשרים להם להתרחש בחיינו, ואת זה אנחנו עושים על ידי בחירה באהבה במקום בפחד. בכל רגע נתון יש בנו אהבה שלא באה לידי ביטוי בגלל מכשולים בצורה של פחד, חרדה, כעס, אשמה, חוסר אונים, שפיטה, שליטה ועוד. ברגע שאנחנו חווים את הפחד, אנחנו מתבוננים דרך עיני הפחד, ואז אנחנו לא יכולים לזהות נסים".

בכל רגע יש אהבה?

בוודאי. אנחנו יושבות עכשיו ביחד בבית קפה וברור שיש כאן אהבה, נכון? יכולתי להתיישב כאן ולהיות בשפיטה או בחרדה, ואז הייתי רואה אותך דרך השפיטה הפנימית שלי. השפיטה הפנימית הזו, גם אם היא לא קשורה לכאן ועכשיו, הייתה מונעת ממני לחוות את הנס. וכדי שיקרה פה נס, והוא כבר קורה, אני חייבת להזיז את השפיטה הצדה".

מה זאת אומרת "גם אם היא לא קשורה לכאן ועכשיו"?

"המציאות שאנחנו רואים משקפת את הפנימיות שלנו. כל דבר שאנחנו רואים ונותנים לו פרשנות זו הפרשנות שלנו, והפרשנות שלנו מדברת עלינו. אם אני רואה בחוץ, אלימות, שיפוטיות, תחרותיות הן נמצאות בתוכי. לכן בכל פעם שאני שופטת אחרים אני שופטת בעצם את עצמי. השיפוט הזה לא נוצר ברגע זה. כבר קודם הייתה שם מחשבת השפיטה שלי, ועכשיו מתוך מאגר השפיטות האישי שלי אני משליכה שפיטה על העולם, על מי שבמקרה הזדמן לשם. כשאנחנו זוכרים שהמחשבה הזו של השפיטה היא שפיטה עצמית, מתעורר בנו רצון לא לשפוט, אבל קיים בנו גם חלק שחושב שהשפיטה מעניקה לו איזשהו ערך, כמו תחושה של כוח או תחושה של חוכמה או תחושה של עליונות. ברגע שאנחנו מבינים את זה, אנחנו יכולים לשקול מחדש ולהעריך מחדש מה שווה לנו יותר: לשפוט או לאהוב".

תגידי, באמת כל פעם שאנחנו פוגעים במישהו אחר אנחנו פוגעים בעצמנו?

"הכול באמת אחד. אין באמת נפרדות. זה לא שהדברים נפרדים. האגו שלנו מדמיין שאנחנו נפרדים, ולכן הוא בעל השליטה, אבל באמת שום דבר לא נפרד משום דבר. הכול אחד ולכן כשאני פוגעת בך זה כאילו פגעתי בעצמי, וכשאני פוגעת בעצמי פגעתי בך. כשמסתכלים על העולם הפיזי, יודעים שכשקורה אסון ביפן בסופו של דבר המים האלה זה המים שישתו הילדים שלנו בעוד כמה שנים. כשאני מונעת ממך משהו, אני מונעת אותו גם מעצמי, וכשאני מונעת מעצמי אני מונעת אותך כי אני כבר במחשבה של מחסור, של אין. אמנם מנעתי אותו ממך, אבל מנעתי אותו באותה שנייה מעצמי, וזה עולם הפחד.

"אחד הציטוטים החשובים בספר קורס לניסים הוא: 'כאשר אתה פוגש מישהו, זכור שזהו מפגש קדוש כפי שתראה אותו. כך תראה את עצמך כפי שתתייחס אליו. כך תתייחס לעצמך, כפי שתחשוב עליו. כך תחשוב על עצמך. את הדבר הזה אל תשכח לעולם, כי בו תמצא את עצמך או תאבד את עצמך'. אם אנחנו רוצים לדעת את עצמנו – והדרך שלנו לדעת את עצמנו היא באמצעותו של הזולת – כשאנחנו נמצאים עם מישהו, אנחנו מלמדים את מה שאנחנו מאמינים אודות עצמנו, וככה אנחנו מלמדים את עצמנו".

את יכולה לתת לי דוגמה?

"למשל כשאנחנו רואים במישהו חסר אונים וזה כואב לנו או מכעיס אותנו, עלינו להתבונן בחוסר האונים שלנו, באיזה מצבים אני חסרת אונים, באיזה מצבים אני חסרת אונים עד כדי עצב גדול. אם ראינו את החוסר אונים הזה אצל האחר, הוא מסתתר גם בנו. עבורנו חוסר אונים זו חולשה שאנו לא רוצים להרגיש אותה, לכן אנחנו עושים מאמצים ומניפולציות, מוצאים דרכים לפתור את הדברים כדי לא להרגיש את החולשה. הרי אני סופר אישה, איך יכול להיות שאני ארגיש חולשה? אנחנו רוצים לכסות מהר את התחושה הזו של החולשה. אנחנו פועלים כדי להסתיר את התחושה הזו. העניין הוא שעד שלא נרפא אותה ממש, וכשאני אומרת נרפא אותה אני לא מתכוונת ל'נזיז אותה', כי אם נזיז אותה היא תחזור. עד שלא נרפא אותה נמשיך לשפוט את מי שמופיע לנו כחסר אונים".

ואיך מרפאים ?

"הדרך שלי לרפא את זה היא להכיר בזה, להכיר מה זה, להבין שזה לא מי שאני באמת אלא מחשבות שאימצתי לעצמי. אחרי שאנחנו מבינים שכשאני שופטת אותך אני שופטת את עצמי, אני מגבילה את עצמי, מנמיכה את עצמי ומצמקת את עצמי. אני לא רוצה את זה יותר. כשאני מבינה שדרך החשיבה הזו פוגעת בי, אני רוצה למצוא דרך אחרת. עצם הרצון הזה למצוא משהו, עצם החיפוש הזה, כבר מאפשר לי לזנוח את מחשבת השפיטה שלי לעצמי.

"כדי לחולל נסים אני רוצה לדעת את עצמי. אני לא רוצה להדחיק או לעשות מניפולציה. אני רוצה לטפל בתחושת החולשה שלי. אני רוצה לסלוח לעצמי לא על זה שהייתי חסרת אונים או ששפטתי מישהו אחר שהוא היה חסר אונים אלא על זה שדמיינתי שילדה של אלוהים יכולה להיות חלשה".

מפתיע, אני אומרת במקום לשאול עוד שאלה.

"זה הקורס בנסים. אלוהים ברא אותנו עם כל כך הרבה אהבה, עם כל היכולות וכל הקדושה שבו. כדי שנוכל לסלוח לעצמנו על חוסר האונים, אנחנו צריכים, קודם כול, לראות אותו ולקבל אותו, ואז אפשר לסלוח עליו, כי כל עוד אני לא יכולה להסתכל על זה, אני לא אוכל לקבל את זה באהבה ולסלוח לעצמי . התהליך הוא לעמוד מול עצמי ולהודות, שאני מרגישה חוסר אונים לא ממקום מרחם. אני רוצה לזכור מי אני באמת, אני, זה לא חוסר האונים שלי. ואז בתהליך הסליחה אני הולכת לסלוח לעצמי על תחושת חוסר האונים שלי, אני מסתכלת על חוסר האונים, ואני רואה שזו המצאה שלי. אני סולחת לעצמי שהסכמתי לראות את עצמי חסרת אונים. אני סולחת לעצמי על חוסר האונים שלי. אני סולחת לעצמי שהמצאתי את עצמי חסרת אונים. אני סולחת לעצמי, אני מוותרת על האשמה. המהות שלנו היא אהבה. על המהות הזאת יצרנו אני כוזב, והוא האגו שהוא כל עולם הפחד. מה שאנחנו עושים – אנחנו מסתכלים על עולם הפחד, מתבוננים בו כדי שנראה שהוא לא אמיתי, וכשאנחנו רואים שהוא לא ממשי, הוא נושר בעצמו, הוא נופל. מה אנחנו עושים בתהליך סליחה? אנחנו פותחים פתח בעולם הפחד וממנו מצליחים להגיע למהות שלנו. תהליך סליחה זה תהליך מאוד עמוק שבו, קודם כול, יש את ההסכמה להבין שהדרך שבה אני תופסת את עצמי היא לא נכונה, ובסופו אני מפקידה בידי השכינה את דרך השפיטה שלי את עצמי, ואת האשמה שמתלווה אליה. זו חוויה רוחנית שאפשר להרגיש אותה ולחוש את ההקלה הגדולה: את השחרור שאני מרגישה, אחרי שחוסר האונים שלי נגלה ומפסיק להיות סוד שאני מסתירה מעצמי".

ממה נובעת ההקלה?

"כל סוד אוצר בתוכו אשמה ענקית, והאשמה הזו גורמת לנו להרגיש לא בסדר. כולנו מסתובבים בעולם מתוך התחושה שאנחנו לא בסדר. זה מזכיר את ההסתתרות של קין מאלוהים. אם לא הייתה בנו אשמה, היינו מסתובבים בעולם מלאי אור, והיינו ממלאים את העולם בשמחה. שליטה, חוסר אונים, פחד – כל אלה נובעים מהתחושה שאנחנו לא בסדר, שנובעת מתחושת האשמה. ככל שאנחנו מרגישים יותר אשמה על משהו, אנחנו יותר הופכים להיות המשהו הזה".

תמיד יש אשמה?

"מתחת לשפיטה לכעס, לחוסר אונים, להתגוננות, לשליטה תמיד נמצאת אשמה. אנחנו רוצים לרפא את המקום הזה לגמרי באופן מוחלט, וכדי לרפא את האשמה אנחנו עושים תהליך סליחה שבו אני סולחת לעצמי על השפיטה, ואני מוסרת את האשמה לשכינה. זה יכול להיות עשרים דקות של התנקות, של ריפוי, של אור, של שמחה, של חזרה לעצמנו. ומצד שני, יכול להיות שאני אעשה את התהליך עשר פעמים, ולא אחווה כלום. זוהי עבודה של תופרת, תפר אחרי תפר, עוד תהליך של סליחה ועוד הסכמה לראות באופן אחר את עצמנו ועוד הסכמה לראות את רעינו כמונו. מבחינתי אדם שאני לא רואה אותו כרֵעַ, כדאי שאבדוק למה ואעשה עם המקום הפנימי שלי שלום".

עד עכשיו דיברנו על תהליך של סליחה לעצמנו. מה עם לסלוח לאחרים?

"הסליחה לאחרים תמיד מובילה אותנו לסליחה לעצמנו. אני יכולה להתחיל אתך, ואחרי שסלחתי לך, בסופו של דבר כשאני אסתכל לעומק, אני אראה שאני סולחת לעצמי על זה שחשבתי שאני פגיעה ועל זה שאני פוגעת גם באחרים. אנחנו יכולים לסלוח לאחר, אבל בסופו של דבר זה יוביל אותנו לסלוח לעצמנו".

נראה לי שעכשיו אפשר לחזור לשאלה הראשונה, מה זה נס?

"נס הוא ביטוי של אהבה, והקורס בנסים מלמד אותנו לבחור באהבה, לזכור שהמהות שלנו היא אהבה. נסים מתרחשים באופן טבעי כשאנחנו אוהבים, נס הוא שירות של "ואהבת לרעך כמוך" ואנחנו מאפשרים, באמצעות האהבה, לעוד אנשים לחוות נסים. לאנשים שעוברים את הקורס קורים נסים במערכות יחסים – כמו מישהי שהייתה בטוחה שאבא שלה לא אוהב אותה, ופתאום היא יכולה לראות שהוא אוהב אותה או מערכות יחסים שהייתה בהם טינה ועכשיו יש שם אהבה".

לסיום בחרתי להביא ציטוט מאחד המאמרים של אפרת:

. "נסים עומדים לשירותנו, מחכים שנהיה בהסכמה על מנת שנוכל לקבלם. נס הוא ביטוי של אהבה. אין צורך להבין כיצד נסים מתרחשים. נסים מרפאים יכולים להתרחש בחיינו, נסים היודעים מהו הדבר הטוב והנכון ביותר לחיינו ומעניקים לנו אותו. ניסים הם טבעיים. כאשר הם אינם מתרחשים, משהו בדרך החשיבה שלנו עוצר מלאפשר לנסים להגיע. כל רגע יכול להיות רגע של נס, של אהבה, של אושר גדול וריפוי. מצב הנס מעיד כי שחררנו עצמנו לחלוטין, 'גם אם רק לרגע, מהחוקים הפיזיים של העולם הזה".

 
***

לקריאת כתבות נוספות במגזין קואצ'לטר
 
www.coachletter.co.il


גרסה להדפסה

  • לכתבות נוספות
  • שלח לחבר

    לא התקבלו תגובות לכתבה. הקלק כאן להוספת תגובה

  • מופעל על ידי קואצ'ינג אינטראקטיב 2006
    שרת מנוהל בחברת